פסק-דין בתיק ת"א 5246-05-08

כללי

1.         התובע יליד 1.3.1968, הנדסאי בניין במקצועו, נפגע ביום 12.5.2003 בתאונת עבודה, במהלך עבודתו אצל מעבידתו, הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") והמבוטחת, בביטוח אחריות מעבידים, על-ידי הנתבעת 2. תביעתו דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו בגין נזקי הגוף, אשר נגרמו לו, לטענתו, בתאונה.

2.         הנתבעת, הינה תאגיד רשום כדין בישראל ועוסקת, בין השאר ,בעבודות מתכת ובניין. בבעלותה, מפעל לייצור קונסטרוקציות ,הנמצא באזור התעשיה "אלון תבור" בעפולה. (להלן: "המפעל"). התאונה קרתה במפעל.

3.         לאחר התאונה, הובהל התובע לבית-חולים העמק בעפולה (להלן: "בית-החולים"). שם, הוא נבדק ואובחנו אצלו שבר בפטישון הפנימי של קרסול ימין ופצעים באזור העקב וגיד אכליס ברגל ימין. תחילה, טופל על-ידי גבס. לאחר מכן, בוצע ניתוח לשחזור סגור וקיבוע פנימי של השבר. הוא אושפז במחלקה אורטופדית להמשך טיפול והשגחה. במהלך אשפוזו, הוא עבר ניתוח שני להטריית הפצעים והשתלת עור באספקט מדיאלי של הקרסול. במהלך אשפוזו, היה שפיר. ביום 28.5.2003, הוא שוחרר לביתו, במצב כללי טוב, עם המלצות להמשך טיפול רפואי אצל הרופא המטפל, ביקורת במרפאות החוץ (אורטופדי ופלסטיקה) של בית-החולים, חופש מחלה וטיפול פיזיותרפיה.

4.         התובע נבדק על-ידי שני מומחים רפואיים מטעמו: האחד, ד"ר דניאל משה, כירורג אורטופד, שקבע, בחוות-דעתו מיום 26.9.2003, כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה ומשוקללת, בגין התאונה, בשיעור של 19% כדלקמן: 10%, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (תוספת), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), ו- 10% לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות.

5.         המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע דרגת נכות רפואית (זמנית וצמיתה) כדלקמן:

100% - מיום 10.8.2003 ועד ליום 30.9.2003;

30% - מיום 1.10.2003 ועד ליום 31.12.2003;

20% - מיום 1.1.04 ועד ליום 31.3.2005;

10% - צמיתה מיום 1.4.2005, לפי סעיף 48(3)א' לתקנות ו- 0% לפי סעיף 75(1)(א) לתקנות.

הנתבעת אינה חולקת על דרגת נכותו הרפואית של התובע דנן, כפי שנקבעה על-ידי המל"ל.

6.         המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה עבור תקופת אי-כושר לעבודה, מיום 13.5.2003 ועד ליום 9.8.2003 (89 ימים), ומענק נכות מעבודה. תגמולי המל"ל דנן, לאחר שערוך להיום, מגיעים לסך של 100,142 ש"ח.

טענות הצדדים

7.         התובע טוען, כי הנתבעת אחראית לתאונה ולנזקיו. בשנת 1994, הוא החל לעבוד אצל הנתבעת בתפקיד מנהל טכני משרדי ובמסגרת תפקידו נהג לעבוד בשטח, לפקח על הייצור ולבדוק אותו, לשרטט ולערוך בדיקות גובה וכיוצא באלה. ביום 12.5.2003, במהלך וכתוצאה מעבודתו במפעל, הוא נפגע בתאונה ונסיבותיה תוארו בסעיפים 8, 9 ו- 10 לכתב התביעה, כדלקמן:

"בתאריך 12.5.03 התובע הלך לשטח העבודה במפעל. בשטח העבודה היו מונחים פרופילים. במקום התאונה היה משטח בטון, שאליו היה צמוד פרופיל. בעת התאונה לא היו מספיק עובדים. התובע הלך לבדוק, ליד משטח הבטון, את סוגי הפרופיל. התובע ביקש לבדוק איזה חומר יש בשטח, כדי לוודא איזה פרופילים יש בנמצא. באותו זמן הפעולים לא היו במקום ליד התובע, אלא במקום רחוק. התובע הגיע לשטח שבו היו הפרופילים, שהיו בשטח שבו בדרך כלל לא עבדו הפועלים, אלא שם היו מאוחסנים פרופילים.

התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת שהפרופיל לא יציב, ולפיכך כאשר רק דרך על הפרופיל הפרופיל התהפך על רגלו.

התובע ירד ממשטח הבטון שעליו מבצעים עבודות שונות, והלך לבדוק פרופילים שהיו מונחים על ידי הפרופיל שהתהפך. במהלך ירידתו ממשטח הבטון, הוא דרך על צידו של פרופיל I גדול וכבד, או שדרך על חלק שהיה מונח מתחת לפרופיל I. בכל מקרה, הפרופיל היה מונח בצורה לא יציבה, ובזמן הדריכה התהפך כל הפרופיל הארוך והמאסיבי, שמשקלו רב מאוד, על קרסולו הימני של התובע. התובע נשאר כשרגלו הימנית תפוסה מתחת לפרופיל הכבד. עובד שהיה במקום רץ להביא את המלגזה, ובעזרתה הרימו את הפרופיל."

8.         אליבא דתובע, בנסיבות המקרה דנן חל כלל "הדבר מעיד על עצמו", לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה"). לחילופין, הוא מבסס את עילת תביעתו על שתי עוולות: הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודה, והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה. התובע מוסיף וטוען, כי הנתבעת הפרה את חובותיה המפורטות בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], 1970 ותקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), התשנ"ז - 1997. וכן, רשלנותה של הנתבעת וכל מי שבא מטעמה, התבטאה במעשים או במחדלים כדלקמן: הורתה לתובע לעבוד במקום עבודה לא מסודר; לא הזהירה את התובע מפני הסכנות האורבות לו במקום התאונה; החזיקה, בשטח המפעל, מחסן לא מסודר; הנהיגה שיטת עבודה מסוכנת ולא בטיחותית; לא נהגה כפי שמעביד סביר ונבון היה נוהג בנסיבות העניין.

9.         התובע טוען לנזק במספר פרטי נזק, כדלקמן: